אחד הגורמים המרכזיים להפרעות פוריות אצל נשים וגברים הוא שיבוש בתפקוד התקין של בלוטת התריס. במרבית המקרים מדובר במצב הפיך שמגיב טוב לטיפול, ומכאן החשיבות לבדוק את רמת הורמוני בלוטת התריס אצל הפונים למרפאת פוריות.
בלוטת התריס (המכונה גם בלוטת המגן או התירואיד) ממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר ומורכבת משתי אונות המשוות לה צורת פרפר. הבלוטה מפרישה הורמונים (טירוקסין T4 וטרי-יודו-טירונין T3) להם תפקיד מרכזי במאזן האנרגיה של הגוף, בחילוף חומרים, בגדילה ובהתפתחות. פעילותה מווסתת ע”י הורמון ה- TSH שמופרש מבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה).
אצל מרבית בני האדם פעילות בלוטת המגן מאוזנת. בחלק מהאוכלוסיה הפרשת ההורמונים האלה אינה תקינה והדבר מתבטא בתת או בעודף פעילות של הבלוטה. תפקוד לא תקין של הבלוטה שכיח יותר בנשים מאשר בגברים ועולה עם הגיל.
תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם):
מדובר בבעיה אנדוקרינית המתבטאת בירידה בהפרשה של T3 ושל T4 על ידי הבלוטה ובעליה של רמות ה- TSH. שכיחותה בקרב נשים בגיל הפוריות היא בין 2% ל-4% . הסימפטומים האופייניים מתבטאים בעייפות, בעלייה במשקל, בדופק איטי, בנשירת שיער ובאי סבילות לקור.
היפותירואידיזם אצל נשים: במצב כזה אנו עדים לעיתים לאי סדירות של המחזור החודשי, להפרעה בביוץ, לירידה בשיעורי ההפריות, לפגיעה באיכות העוברים ואף להפלות.
היפותירואידיזם אצל גברים: תת פעילות הבלוטה עלולה להתבטא בירידה ברמות הטסטוסטרון, בהפרעה בתפקוד המיני ובפגיעה באיכות הזרע כגון מורפולוגיה לקויה (צורות לא תקינות של הזרע) וירידה בתנועתיות.
בחלק מהמקרים מאובחנת תת הפעילות של הבלוטה בבדיקת דם בלבד ואינה מלווה בסימפטומים (sub-clinical hypothyroidism). הסיבה השכיחה ביותר להיפותירואידזם אצל נשים בגיל הפוריות היא אוטואימונית (מחלת Hashimoto): יצירת נוגדנים לפעילות הבלוטה ע”י הגוף עצמו, שעלולים לגרום לדלקת כרונית של הבלוטה ולפגיעה בתפקודה. הטיפול במצבים אלה הוא תרופתי. נדרשים מספר שבועות של מתן טיפול פומי (דרך הפה) של ההורמונים החסרים (levothyroxine), כדי להשיג איזון שלה. כאשר רמות ה- T3 וה- T4 חוזרות לנורמה, מקובל להמשיך ולטפל באותו המינון.
חשוב לציין כי במהלך טיפולי פוריות או בתקופת ההריון עלולה העלייה ברמות האסטרוגן (במיוחד אצל נשים עם היפותירואידיזם) לגרום לבלוטה לצאת מאיזון, דבר המצריך המשך מעקב צמוד אחרי התפקוד שלה.
פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם):
נגרמת על ידי ייצור מוגבר של T3 ושל T4 וכתוצאה מכך יש ירידה ברמות ה- TSH. בעייה זו קיימת אצל כ-1% מהאוכלוסיה. סמפטומים אופיניים למצב זה מתבטאים בדופק מהיר, בהפרעה בשינה, באי סבילות לחום, בהזעת יתר, ברעד, בעליה בתאבון, בשלשולים ובירידה במשקל.
היפרתירואידיזם בנשים: מצב של היפר-תירואידיזם עלול לגרום להפרעה בביוץ.
היפרתירואידיזם בגברים: פעילות יתר של הבלוטה עלולה לגרום להפרעה בתפקוד המיני, לירידה בספירת הזרע, בנפחו, בתנועתיותו ולפגיעה במורפולוגיה שלו.
הסיבה השכיחה ביותר להיפר-תירואידיזם היא אוטואימונית (מחלת Graves) – היווצרות נוגדנים המשפעלים את הבלוטה וגורמים לה לייצר יותר הורמונים. עישון מהווה אחד מגורמי הסיכון השכיחים לכך.
הטיפול בהיפרתירואידיזם מטרתו לדכא את ההפרשה המוגברת של ההורמונים. לשם כך קיימות מספר דרכים: קיים טיפול תרופתי אך עלולות להיות לו תופעות לוואי משמעותיות כמו ירידה בכדוריות הדם הלבנות. חלק מהסובלים יעדיפו טיפול ביוד רדיואקטיבי שגורם להרס של חלק מהבלוטה. כאשר נסיונות טיפול בשיטות אלה לא צלחו, יידרש ניתוח להסרת חלק מהבלוטה.
נוכחות נוגדנים לבלוטת התריס במקרים בהם תפקוד הבלוטה תקין:
ישנם מקרים בהם למרות שתפקוד הבלוטה (רמות T3 ו T4) תקין, מתגלים נוגדנים לבלוטה (כדוגמת TPO-Ab Ab,-Tg) בבדיקות דם ייעודיות. למרות שמספר מחקרים מצאו קשר בין נוכחות נוגדנים שכאלה לבין ירידה בשיעורי ההפריה, פגיעה באיכות העוברים ועליה בשכיחות ההפלות המוקדמות. הצורך בטיפול תרופתי ב- levothyroxine או בסטרואידים ויעילותם במקרים אלה שנויים במחלוקת.
יש לציין כי הפרעות בתפקוד הבלוטה על רקע אוטואימוני שכיחות יותר במקרים של נשים הסובלות מאנדומטריוזיס או משחלות פוליציסטיות.
לסיכום, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס עלולה לפגוע בפוריות אצל נשים ואצל גברים. במרבית המקרים מדובר במצבים הפיכים שמגיבים טוב לטיפול. מכאן החשיבות הרבה לבדיקת רמת הורמוני בלוטת התריס אצל הפונים למרפאות פוריות.
חשוב:
כל המידע באתר זה נועד להשכלה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. אין ליטול תכשיר רפואי כלשהו ואין לבצע כל פעולה רק על סמך המידע שמופיע באתר זה. כל בעיה רפואית מחייבת פנייה והתייעצות עם רופא מומחה.